פיתוח עסקי

מותג הלבשת גברים ותיק שמכר רק דרך החנות המקוונת שלו, בהסתמכות על פרסום ממומן בעלויות עולות ועל ערוץ הכנסה יחיד. פניות סיטונאות הגיעו במייל וטופלו אד-הוק, ללא מעקב וללא תנאים.

יצרן רכיבי דיוק שזכה בעבודה מפה לאוזן ומלקוח גדול יחיד שהיווה את רוב ההכנסה — סיכון ריכוזיות שההנהלה ידעה שהוא מסוכן אך לא היה לה זמן לטפל בו.

חברת ניהול הון בוטיק שצמחה אך ורק מהפניות. כשההפניות האטו, לא היה מנוע שני, והשותפים בזבזו שעות חיוב על פניות קרות שכמעט ולא הומרו.

מעבדת אבחון שמכרה ישירות למרפאות אחת-אחת, עם מחזור מכירה ארוך שהוביל המייסד. הזדמנויות מול רשתות בתי חולים נתקעו כי איש לא ידע כיצד לנווט ברכש.

זוג אתרי נופש עצמאיים שהסתמך כמעט לחלוטין על OTAs, ויתר על עמלות תלולות ולא החזיק שום קשר ישיר עם קונים ארגוניים או קבוצתיים.

חברת שילוח אזורית שהתחרתה במחיר על מטענים בודדים, עם שולי רווח דקים וללא נפח חוזי. המכירות היו תגובתיות — תמחור של כל פנייה נכנסת.

סטארטאפ SaaS אנכי עם ביקורות מוצר חזקות אך פייפליין שטוח. המייסדים ביצעו את כל המכירות בעצמם, ללא מסגרת הכשרה, כך שהדגמות בזבזו זמן על לקוחות שלעולם לא יקנו.

חברת נדל"ן מסחרי שרדפה אחר כל ליסטינג וכל פניית שוכר באותו אופן, ופיזרה צוות קטן על פני יותר מדי משימות. שוכרים ארגוניים בעלי ערך גבוה טופלו כמו חוזי שכירות קטנים, וההזדמנויות הטובות ביותר חמקו.

ספק הכשרה מקצועית שמילא מקומות באמצעות פרסומות הרשמה לציבור, עם קליטות תנודתיות וקבוצות ריקות כשביצועי הפרסום ירדו. הכנסות מהכשרה ארגונית נותרו לא ממומשות.

צמיחתה של חברת ייעוץ ניהולי נשענה על הרשת האישית של השותף המייסד. לשותפים הזוטרים לא היה נתיב לייצר עבודה, והפייפליין היה בלתי נראה — איש לא יכול היה לחזות את הרבעון הבא.

יזם סולארי שרדף אחר פרויקטים באופן הזדמנותי, בתגובה לפניות נכנסות של בעלי קרקעות. לא הייתה דרך שיטתית לאתר אתרים או לבנות קשרים עם רוכשי אנרגיה מסחריים.

מותג כלי בית שמכר אזורית ורצה מיקום קמעונאי ארצי אך לא היו לו קשרים עם קוני קטגוריות. פניות קרות לרשתות לא נענו, ותערוכות הסחר הניבו מעט שיחות אמיתיות.

סטארטאפ חומרת אוטומציה עם מוצר עובד שמכר רק במדינת המוצא שלו. ההתרחבות לחו"ל הרגישה אטומה — קונים, מפיצים ורגולציות לא מוכרים הפכו כל צעד לניחוש.

יצרן מזון ים בר-קיימא שמכר לקומץ סיטונאים מקומיים במחירי סחורה, ללא מיצוב פרימיום וללא גישה לקוני מסעדות וחנויות מעדנים שהיו משלמים יותר.